פרא דבש פרחי בר לא מחומם 500 ג'ר

הפקאן הוא אגוז שגדל באופן טבעי בצפון אמריקה, נמצא בדרך כלל בדרום ארה"ב במדינות כמו ג'ורג'יה, טקסס, צפון קרולינה, אריזונה ואוקלהומה. אגוזי פקאן הם מקור מצויין של חומצה אולאית, חומצת שומן חד בלתי רוויה המהווה מרכיב עיקרי בשמן זית, אך נמצאת בריכוז גבוה גם באגוזי פקאן ותורמת להורדת לחץ דם ורמת כולסטרול. אגוזי פקאן הם מקור מצויין של אבץ, מגנזיום, סלניום וכן סיבים תזונתיים, כמו כן הם עשירים בויטמין E שמסייע בין היתר במניעת אלצהיימר, בשמירה על תאי הדם מפני שומנים רעילים ואיזון הכולסטרול הטוב, מניעת קרישי דם ופגיעה בעורקים, כמו גם שיפור פעילות הלב. מחקרים רבים הוכיחו כי באגוזים יש שומנים בריאים ללב ואולי אפילו להורדת לחץ הדם. יחד עם זאת, רבים מחשיבים אותם כ"מאכל אסור". מדוע? כנראה בגלל המינון. הקלות שבה ניתן לחסל 100 גרם ב-5 דקות עשויה לגרום להשמנה. על כן, הסתפקו בחופן.

עץ הקשיו הוא עץ בגובה נמוך-בינוני (כ-12 מטרים), ירוק עד, בעל גזע מפותל. עליו בשרניים וגדולים (לעתים עד גודל של 22 על 14 ס"מ), צורתם אגסית והם מסודרים בספירלה סביב הענפים. הפרחים מסודרים בתפרחת מרובת פרחים מקובצים ובעלת צורה חרוטית, כאשר כל פרח בעל חמישה עלי כותרת קצרים (7 מ"מ לערך). מתוך עלי הגביע של הפרח מתפתח פרי מדומה גדול ובעל צורת אגס, הקרוי לרוב "תפוח קשיו". הוא אכיל ובעל בשר רך ומתוק, המוקף קליפה עדינה, ואינו מכיל גרעינים. על אף שהוא נחשב כמעדן באזור ברזיל, הוא אינו מגודל לייצוא היות שאינו משתמר היטב במסע - כעבור 24 שעות מרגע הקטיף מתחיל תפוח הקשיו לתסוס[1]. מיץ הקשיו נמכר לרוב בברזיל ופופולרי מאוד (כמו מיץ תפוזים בישראל למשל). מפימת הפרי, היכן שהיה הפרח, מתפתח הפרי האמיתי של העץ - בית גלעין דמוי אגוז. זהו אגוז הקשיו, שמבחינה בוטנית אינו נחשב כאגוז, אלא כפרי הדומה לשקד. ללא עיבוד, אגוז הקשיו אינו אכיל. רעילות

תמרים אורגניים הגדלים במטעי נאות סמדר שבדרום הר הנגב בתנאי אקלים וקרקע מדבריים המעניקים להם את טעמם העשיר. התמר הוא התשובה הבריאה והטבעית לצורך ב”מתוק” ובפחמימות זמינות. הוא מספק שפע של סיבים תזונתיים המקנים תחושת שובע, עשיר במינרלים כאשלגן ומגנזיום ובנוגדי חימצון. הוא משמש הן לבישול והן כחטיף.