תבואות ממרח שקדים 300 ג'ר

הוא טעים, מרוכז במינרלים ובעיקר בסלניום שתורם אמנם לפעילות נוגדת חמצון ואנטי סרטנית, אך צריכה גבוהה מדי שלו ביום (אכילה של יותר מ־4 אגוזים) עלולה להוביל בהמשך להרעלת סלניום ולתופעות בריאותיות חמורות

אגוז לוז, הנקרא גם 'אגוז אִלְסָר' או 'בונדוק' (בערבית), הוא שיח נשיר גבוה שמוצאו מאירופה ואסיה. אגוזי הלוז גדלים באשכולות על השיח. כשהאגוזים מבשילים, הפרי הגדול והשעיר נפתח, והאגוז נושר לאדמה, מוגן בקליפתו הקשה. לשיח הלוז אורך חיים גבוה במיוחד והוא מספק אגוזים במשך מאות שנים. לאגוז עצמו קליפה דקה שעטופה במעטה מגן עבה. את האגוז צורכים חי או קלוי. עיקר השומן באגוזי הלוז הוא שומן חד-בלתי רווי, זהו סוג השומן שצריך להוות את עיקר צריכת השומן שלנו. הם עשירים בויטמין E, בברזל (עשרה אגוזי לוז מכילים ברזל כמו ירך עוף אם כי הספיגה טובה יותר מבשרים), במגנזיום ובפיטוסטרולים. גיוון התפריט באגוזי לוז מאפשר שמירה על בריאות הלב ועל רמות תקינות של שומנים בדם. השילוב של סוג השומן, ויטמין E שמשמש כנוגד חימצון והפיטוסטרולים מסייע במניעת מחלות לב וכלי דם

לאגוזי המלך ערכים תזונתיים נוספים שיתרמו לבריאות גופכם: שילוב אגוזים בתפריט היומי יכול לסייע בהפחתת רמת הכולסטרול הרע בדם, מהגורמים הראשיים למחלות לב. האגוזים מכילים שומנים בריאים ומפחיתים את הסיכון להצרה בעורקים שעלולה להוביל להתקף לב.

עץ הקשיו הוא עץ בגובה נמוך-בינוני (כ-12 מטרים), ירוק עד, בעל גזע מפותל. עליו בשרניים וגדולים (לעתים עד גודל של 22 על 14 ס"מ), צורתם אגסית והם מסודרים בספירלה סביב הענפים. הפרחים מסודרים בתפרחת מרובת פרחים מקובצים ובעלת צורה חרוטית, כאשר כל פרח בעל חמישה עלי כותרת קצרים (7 מ"מ לערך). מתוך עלי הגביע של הפרח מתפתח פרי מדומה גדול ובעל צורת אגס, הקרוי לרוב "תפוח קשיו". הוא אכיל ובעל בשר רך ומתוק, המוקף קליפה עדינה, ואינו מכיל גרעינים. על אף שהוא נחשב כמעדן באזור ברזיל, הוא אינו מגודל לייצוא היות שאינו משתמר היטב במסע - כעבור 24 שעות מרגע הקטיף מתחיל תפוח הקשיו לתסוס[1]. מיץ הקשיו נמכר לרוב בברזיל ופופולרי מאוד (כמו מיץ תפוזים בישראל למשל). מפימת הפרי, היכן שהיה הפרח, מתפתח הפרי האמיתי של העץ - בית גלעין דמוי אגוז. זהו אגוז הקשיו, שמבחינה בוטנית אינו נחשב כאגוז, אלא כפרי הדומה לשקד. ללא עיבוד, אגוז הקשיו אינו אכיל. רעילות